החלטה בתיק עמ"נ 44043-12-12

מדובר בערעור על החלטת ביה"ד לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן - ביה"ד למשמורת), מיום 25.11.12, על פי סמכותו הקבועה בסעיף 13טו' לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל), על ביטול החלטתו מיום 19.11.12, בה הורה על שחרור המערערות (אם ותינוקת) ממשמורת, ועל המשך שהייתן.

המערערת 1, שהינה נתינת מאלי, יחד עם בתה שהינה תינוקת בת 8 חודשים (המערערת 2), נכנסה לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ביום 21.5.12, ביחד עם המערערת 2.

לטענת ב"כ המערערות, המערערת 1 נולדה וגדלה בכפר שבצפון מאלי, הוריה נפטרו וגורל אחיה היחיד הצעיר ממנה אינו ידוע לה. בשנת 2010 נישאה ובסוף שנת 2011, עת היתה בחודשי הריון מתקדמים, שמעה כי בעלה ואנשים נוספים מכפר הולדתה נרצחו בידי מורדים חמושים, שהשליטו טרור במחוז מגוריה.

במצב זה היא הגיעה בצעידה רגלית ובהסעה ללוב, שם שמעה כי מסוכן להישאר שם והומלץ לה להגיע לישראל, ניתן לה סכום כסף ע"י אדם שלא הכירה וכך הגיעה לאזור סיני, שם הוחזקה במתחם אחד עם 14 גברים סודניים, בו היתה נתונה לאלימות פיזית ומילולית ונסיון לאונס שלא צלח לאחר שאחד הגברים הגן עליה.

כעבור חודש בשבי, נלקחה יחד עם קבוצת הגברים הסודניים לגבול שבין מצרים לישראל, אך לא הצליחה לחצות את הגבול וחזרה למחנה בו שהתה בישראל, שם ילדה את בתה בתנאים קשים ביותר, וביום 21.5.12 הצליחה לחצות את גדר הגבול בין ישראל למצרים באופן לא חוקי, ובאותו יום הוצא לה צו גירוש ומשמורת לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד - 1954.

ביום 29.5.12 נערך לה שימוע אצל הממונה על ביקורת גבולות בהתאם לסעיף 13א(ד) לחוק הכניסה לישראל, ובשימוע זה נקבע שהמערערות הן אזרחיות מאלי, והוצא נגדן צו משמורת וצו הרחקה על פי חוק הכניסה לישראל.

ביום 31.5.12 אושר צו המשמורת על ידי ביה"ד למשמורת, אשר הורה לממונה ביקורת גבולות לבחון את בקשת המערערות למקלט מדיני בישראל, ולהודיע על החלטתו ללא דיחוי.

בדיון בביה"ד למשמורת ביום 19.11.12 נאמר לביה"ד כי המערערת 1 רואיינה ביום 12.8.12, ובקשתה למקלט הועברה ליחידת מבקשי מקלט, אך טרם ניתנה החלטה בבקשה. במצב זה, החליט ביה"ד על שחרור המערערות בכפוף לתנאי השחרור שנקבעו בהחלטתו. ביה"ד למשמורת עיכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 21.11.12 על מנת לאפשר להגיש ערעור עליה.

בו ביום נתקבלה במשרדי ב"כ המערערות החלטת ביה"ד למשמורת, אשר הורתה על עיכוב ביצוע החלטת השחרור עד ליום 25.11.12.

ביום 22.11.12 הגיש המשיב לביה"ד למשמורת בקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור, בה טען כי באותו יום נמסר למערערות בטלפון כי הועדה המייעצת לעניני פליטים החליטה לדחות את בקשתן למקלט מדיני, ביום 25.11.12 הגישה ב"כ המערערות את תגובתה לבקשה לעיון חוזר, בה טענה כי ההחלטה הדוחה את הבקשה למקלט התקבלה בחוסר תום לב, וכי החלטה זאת אינה סוף פסוק והדגישה את המצב הקשה בצפון מאלי ואת עמדת נציבות האו"ם לפליטים מיום 7.5.12, לפיה יש להשהות את החזרה של אזרחי מאלי עד אשר יתבהר המצב.

ביום 25.11.12 החליט ביה"ד למשמורת לבטל את החלטת השחרור מיום 19.11.12, בשל דחיית בקשת המערערות למקלט.

לטענת ב"כ המערערות, לא היה מקום להורות על ביטול שחרורן של המערערות, בשים לב לחוסר תום הלב בה נקט המשיב בניצול תקופת עיכוב הביצוע להחשת הטיפול בבקשה למקלט, על מנת שדחיית הבקשה למקלט תביא לשהייתן של המערערות במשמורת.  כמו כן, שגה ביה"ד לביקורת בכך שקבע שהמשך החזקת המערערות משרת את תכלית הרחקתן מישראל, בעת שהמערערות טרם מיצו את זכויותיהן ביחס לאפשרויות להשיג על דחיית בקשתן למקלט, כאשר עומדת להן הזכות להגיש בקשה לעיון מחדש, וככל שלא תתקבל להשיג על ההחלטה בעתירה מנהלית.

בקשר לכך, המערערות החלו לפעול למיצוי זכויותיהן, ולאחר שקיבלו העתק מהחומר הנוגע לענין הגישו ביום חמישי האחרון, היינו ביום 27.12.12 בקשה לעיון חוזר.

במצב זה,  מן הדין ומן הראוי היה לאפשר את שחרורן של המערערות בתנאים מתאימים.

לטענת ב"כ המשיבים, המערערת 1 עזבה את מדינת המוצא שלה על רקע כלכלי ומשפחתי והגיעה לישראל על מנת לעבוד ולפרנס את עצמה ואת בתה התינוקת כפי שהצהירה, והיא עצמה הצהירה שלא נשקפת לה סכנה כלשהי במדינת המוצא. במצב זה לא מתקיימת עילה לשחרור ממשמורת, שכן הרחקתה נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצידה להסדרת הליכי הרחקתה, כאמור בסעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל.

בנסיבות הענין ,יש חשש ששחרורה יסכל את האפשרות להרחקתה.

לטענת ב"כ המשיבים, בשנים האחרונות מתמודדת המדינה עם התגברות התופעה של מסתננים דרך הגבול עם מצרים, כאשר מדובר בהגירת עבודה או הגירה כלכלית, ולא בהגירה על רקע של רדיפה מטעמים המנויים באמנת הפליטים.

ביחס לבקשות פרטניות למקלט מדיני, נבחנת כל בקשה לגופה על פי הנוהל והקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים.

בשימוע שנעשה למערערת 1 ביום 29.5.12 היא סיפרה שהיא עזבה את מקום מוצאה לאחר שהוריה נפטרו ובעלה נהרג ע"י מורדים, בלוב אמרו לה שכדאי לה להגיע לישראל, ואמרה שהיא מחפשת עבודה על מנת שתוכל לגדל את התינוק שלה לבד.